אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דּוֹדָתוֹ לְצוֹרֶךְ יָצָאת. לְמָעֵט אֶת אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. מַה טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן דּוֹדָתוֹ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֽוֹ דוֹדוֹ א֤וֹ בֶן דּוֹדוֹ יִגְאָלֶ֔נּוּ. מַה דּוֹדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בַּאֲחִי אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף דּוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן בְּאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּכ מְדַבֵּר. אַף אֵשֶׁת אָחִיו לִימְּדָה מִדּוֹדָתוֹ. מַה דּוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן בְּאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן בְּאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר כָּאן אֵשֶׁת אָחִיו וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא. מַה נִידָּה יֵשׁ לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ. אַף אֵשֶׁת אָחִיו [מֵאָבִיו]G יֵשׁ לָהּ הֵיתֵר [לְאַחַר אִיסּוּרָהּ]G. יָצָאת אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ שֶׁאֵין לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף אשת אחיו. דמיירי קרא הכא בגוונא דלפעמים יש לה היתר לאחר איסורה וזהו באשת אחיו מן האב דאם אין לו בנים מותרת להתייבם:
כר' ישמעאל. אבל לר' ישמעאל אשכחן דדריש מקרא אחרינא למעוטי אשת אחיו מאמו דכתיב נדה היא כדלקמיה:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע דלמדין דודתו מג''ש ואשת אחיו מדודתו:
אף אשת אחיו לימדה מדודתו. כלומר מעיקרא ילפינן דודתו מג''ש דבאשת אחי אביו מן האב הכתוב מדבר והדר ילפינן אשת אחיו דכתיב בתרה ואיש אשר יקח את אשת אחיו וגו' דג''כ באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר והילכך ממעטינן אשת אחיו מאמו מערירי:
מה דודו שנ' להלן באחי אביו מאביו. דמשפחת האב הם הקרובי' לגאולה:
למעט אשת אחיו מאמו. מערירי:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָאֵל כֵּן. לֹ֥א תְנַֽחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃ וַהֲלֹא הַנִּיחוּשׁ וְהָעִינּוּן בִּכְלָל הָיוּ וְיָֽצְאוּ מִן הַכְּלָל לַחֲלוֹק עַל הַכְּלָל. כְּלָל בְּהִיכָּרֵת וּפְרָט בְּהִיכָּרֵת. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. כְּלָל וּפְרָט הוּא. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו'. וַהֲלֹא אֲחוֹתוֹ בִּכְלָל הָייָת וְיָצָאת מִן הַכְּלָל לַחֲלוֹק עַל הַכְּלָל. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָֽכְתִיב עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וְעֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בַּעֲרָיָה. 32b וְהָֽכְתִיב וְ֠אִ֠ישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּ֨ב אֶת אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלְּתָה אֶת עֶרְוָתָהּ֙ אֶת מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּילְּתָה אֶת מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בַּעֲרָייָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ אֶלָּא מִשּׁוּם טוּמְאַת עֲרָייָה לֹא נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. [חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.] וְהָֽכְתִיב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת דּוֹדָתוֹ עֶרְוַ֥ת דּוֹדוֹ גִּלָּ֑ה. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בַּעֲרִירִי. דְּאָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּל אֲתַר דְּ֗תֵימַר עֲרִירִים יִהְיוּ הַווְיָן בְּלָא ווְלָד. וְכָל אֲתַר דְּ֗תֵימַר עֲרִירִים יָמוּתוּ קוֹבְרִין אֶת בְּנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל אתר דאת אמר ערירים ימותו. אפילו היה להם קוברין את בניהם ולכך נאמרו שתיהן ללמד מזה על זה:
לידון בערירי. כדכתיב התם חטאם ישאו ערירים ימותו. הווין בלא ולד. שלא יהיה להן ולד כלל:
והכתיב ואיש אשר ישכב את דדתו וגו'. וכבר נאמר בפ' עריות דדתך היא:
והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה. ולמה יצאת ופרט בה הכתוב העראה תיפוק ליה מקרא דלעיל ערות אחות אמך דהא אמרת דכה''ג ללמד על הכלל כולו יצא:
תני ר' ישמעאל כן. הך מילתא גרסינן לה בשבת בפ' כלל גדול והתם קאי דלעיל מינה קאמר דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולקו אם יצא מן הכלל לאיזה צורך דבר ללמוד לא יצא לחלקו ושלא לצורך חולק אם לא ללמוד איזה דבר לחלק הוא דיצא. שני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. אין מלמדין על הכלל לחלק דהוי שני כתובים ואין מלמדין. וכר' ישמעאל חולקין ולר' ישמעאל ס''ל דאף הן חולקין ועלה מייתי הא דתני ר' ישמעאל ואגב דלקמן דדריש לחלק בעריות מייתי לה הכא:
והלא הניחוש והעינון בכלל. מכשפים היו ולמה יצאו מן הכלל:
לחלוק על הכלל. ללמד חילוקי לאוין על הכלל כולו ולחייב על כל אחת ואחת בפני עצמו כדחשיב קוסם קסמים וגו':
כלל בהיכרת ופרט בהיכרת מקום שנאמר כרת על הכלל ויצא דבר אחד בפרט ונאמר בו כרת כגון בפרשת עריות דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות וגו' ופרט לך הכתוב באחותו דכתיב בפ' קדושים ואיש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו לעיני בני עמם ופליגי בהאי מילתא לקמיה:
מילתיה דר' יוחנן אמרה כלל ופרט הוא. שמענו בשם ר' יוחנן דאמר דכל כי האי גוונא כלל ופרט הוא ולאו דאמרינן אין בכלל אלא במה שבפרט דהאי דרשה לא שייכא הכא ועוד דלאו כלל ופרט הסמוכין הן אלא כעין מידה דיצא מן הכלל דרשינן דהפרט יצא ללמד על הכלל כולו ולחלק דמה אחותו חייבין עליה כרת בפני עצמה אף כל העריות כלן אם עשאן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת:
והכתיב ערות אחות אמך וגו'. ולמה יצא זה הלא כבר נאמר בפרשת עריות:
לידון בערייה. ללמד שחייב בהעראה כדכתיב התם כי את שארו הערה וגו':
לידון בעריה. ללמד גם כן על העראה שלא תאמר דאין אנו למדין נדה משאר עריות דאין חייבין עליה אלא משום טומאת ערוה ולא דמי להנך ומהו דתימא דלא נעשה בה המערה כגומר קמ''ל:
וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן מַקְשֵׁי לָהּ מְנָן תֵּיתִי לֵיהּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד לָאוִין חוֹלְקִין אֶת הַהִכָּרֵת. מַה טַעַם. עַל בְּשַֹ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמוֹהוּ. וְכָתוּב אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמוֹהוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל זָר֑ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃ הֲרֵי כָאן שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד. לָאוִין חוֹלְקִין אֶת הַהִכָּרֵת. וְעוֹד מִן הָדָא. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. וְיֵצְאוּ שְׁלָמִים וִיחַלְּקוּ עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים בְּטוּמְאָה. 33a אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָֽצְאוּ. לְמָעֵט קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת [לִמְעִילָה]G שֶׁאֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. וְלָא מַתְנִיתָא הִיא. קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה וְחַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. מַה שֶׁאין כֵּן בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפִין (אֵינָן) חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְכֵן הִיא צְרִיכָה לֵיהּ. וִיחַלְּקוּ וְלֹא יִצְטָֽרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא ר' יוחנן מקשי לה. אמילתי' דר' יוחנן דלעיל קאי דדריש לכך יצאת כרת באחותו לחלק וקאמר הש''ס דלהאי מילתא ר' יוחנן גופיה מקשי עלה הא לא איצטריך וכדמפרש ואזיל מנן תיתי ליה וקאמר דנפקא לן כדאמר ר' אבהו בשם ר' לעזר ולקמיה מתרץ לה:
שני לאוין וכרת אחד. מקום שאתה מוצא שיש בו שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את הכרת ליתן לכל לאו ולאו כרת בפני עצמו ואם עשה שתיהן חלוק חטאות ביניהן כדמפרש ואזיל לקראי דמפטם וסך בשמן המשחה:
לאוין חולקין את הכרת. וחסר כאן עד ועוד מן הדא וה''ג בפ' כלל גדול בתריה מה עבד לה ר' יוחנן. כלומר דהשתא מאי מתרץ לה ר' יוחנן למה לי כרת באחותו לחלק הרי יש בעריות חילוקי לאוין וכל מקום שיש חלוקי לאוין אפי' אין כאן אלא כרת אחת חלוק חטאת ביניהן. ומשני התם באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על כל הנשים. אי מהאי קרא לא הוי ידעינן כרת אלא על האנשים ויצאת כרת באחותו ללמד אף על הנשים לחלק. והדר פריך ולית לר' אלעזר כן. ללמד על הנשים. אית לי' לא תקרבו אחד האיש ואחד האשה במשמע ומה עבד לה ר' יוחנן פתר לה ואינו מחוור ועוד מן הדא שמואל בר אבא וכו' כדהכא. וכלומר פתר לה ותירץ להאי קרא אבל אינו מחוור ובלאו הכי עוד קשה לדברי רבי יוחנן דאמר יצאת כרת באחותו לחלק א''כ קשיא כדבעא שמואל בר אבא:
ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים בטומאה. דבשלמים כתיב בפ' צו והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו וכתיב בפ' אמור אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' ודרשינן האי אשר יקרב אשר יאכל הוא דאי לנגיעה לא מצינו כרת בנגיעה ולמה נאמר אשר יקרב לומר שאין חייבין עליו משום טומאה עד אשר יוכשר ליקרב ושמעינן מיהת דיצאו שלמים ללמד ואמאי לא נדרוש ה''נ כו דיצאו שלמים ללמד. לחלק על כל הקדשים שאם אכלן בטומאה בשוגג לחייב על כל אחת ואחת ואנן לא תנן הכי כדלקמן:
א''ל. משלמים לא קשיא דלצורך דבר אחר יצאו ללמד מה שלמים קדשי המזבח אף כל קדשי המזבח יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא וכלומר דהא דאין חייבין עליהן משום טומאה מהכא הוא דנפקא לן ולית לן למילף לחלק על כלל כולו:
ולא מתניתא היא. סיומא דמילתיה דר' זעירא היא שהשיב לו לצורך יצאו ועוד וכי לא תני במתני' דריש פ''ד דמעילה קדשי המזבח מצטרפין וכו' מכיון שהן מצטרפין אינן חולקין כצ''ל כלומר דאי ס''ד דחילוק לאוין וחטאות ביניהן א''כ לא היה להן להצטרף זה עם זה ומכיון דמצטרפין הן ש''מ דאין חילוק חטאת ביניהן:
אמר ר' חנינא מאי ראיה מייתית מהאי מתני' וכן היא צריכה ליה דהיא גופה קשיא והכי מיבעיא ליה לשמואל בר אבא דאמאי מצטרפין הן ויחלוקו ולא יצטרפו דנימא דקרא אתא ללמד על חילוק חטאת ביניהם ולא יצטרפו זה עם זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source